בסוף יש מסר ברור לעצמאיים וגם לשכירים - איך להצליח בתקופת הקורונה. דווקא בתקופה הזו עומד להתגלות לכל אחד מי הוא באמת . השאלה שצריך לשאול זה - איך אני יכול לעזור לאנשים "רק" עם מה שיש לי כבר... לגבי התרגיל: באתר שלי תמצאו בנק של הלכי רוח שיקלו עליכם לבחור. ---- יש כאן עובדה מאוד ברורה, הקורונה כאן, מכנסת אותנו בבתים. אפשר לתפוס את זה כמגפה, מחלה ולהילחם בה, מה שמעלה פחד וחרדה. או שאפשר לתפוס אותה ככתר שיורד לנו מהשמים ומאפשר לנו לעשות דברים שרק חלמנו שיהיה לנו זמן לעשות אותם. כל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו. זה יכול להיות התכנסות משפחתית, משחקים הווי משותף, בישולים. או יצירת מוצרים דיגיטליים שלא היה לנו לא את הזמן ולא את האומץ לעשות אותם, כתיבת ספר שיושב במגירה, התנעה של כל מיני פרויקטים שישבו אצלנו בסדר עדיפות נמוך, מתויגים ב"יום אחד כשיהיה לי זמן"... אז הנה, הגיע היום הזה... מה יאפשר לנו לגייס את עצמנו ואת המשאבים הגבוהים שלנו למקום של עשייה ופרואקטיביות? התשובה היא: -אופטימיות -ראיית הטוב -יצירות חדשות -התמסרות לחיים באי וודאות. וכאן אנו עלולים להיכנס למלכוד...ולשאול את עצמנו איך אופטימיות אם יש תסריטים "שחורים" שמוצגים לנו? הדרך לצאת מהמלכוד הזה הוא לשלב את ה- הֵקֵלוּת קוגניטיבית בחיינו. את המושג הזה למדתי מאואזיס צולר. הֵקֵלוּת קוגניטיבית מתבססת על מה שאנו כבר יודעים - שהמוח לא מבדיל בין דימיון למציאות. אם כך, בואו נקל עליו ליצור את המציאות ע"י חווית העתיד כבר בהווה. איך עושים את זה? ממש כמו שאנו רואים סרט: - חושבים - מדמיינים - מרגישים - מזדהים עם מה שאנו רוצים שיקרה. - חווים אותו כאילו הוא קורה כרגע, - וחוזרים עליו כמה וכמה פעמים. כמו סרט שאנו רואים – אנו רואים אותו בעיניים, מזדהים עם הדמות, מרגישים את מה שהיא מרגישה, מדברים על הסרט, לפעמים בוכים, או צוחקים וחווים את כל מה שקורה לדמות – בעצמנו.
טובי הספורטאים בעולם, משתמשים בטכניקה של נוסחת הֵקֵלוּת קוגניטיבית, בכדי לזכות... הם עוברים לאני שלהם שכבר זכה, המוח מקבל את החוויות של הזכייה. אם הוא משוכנע שזה טוב, כלומר שהכימיקלים שהשתחררו גרמו לנו להרגיש טוב ימשיך לעשות את זה. --- השאלה הכי פתוחה ומאפשרת שאנו יכולים לשאול את עצמנו היא – איך אנו יכולים לעזור לאנשים סביבנו. כל אחד "רק" אם מה שיש בו. עם העוצמות, תכונות, חוזקות המשאבים שכבר יש בנו. האמת שלעצמאיים זה קצת יותר קל. כן קל... כי הם כבר עוסקים במה שהם הכי אוהבים, והם עצמאיים להחליט לעבוד מתי שהם רוצים, בלי שיגדירו להם אם הם עובדים חיוניים או לא. לגבי שכירים – כל מי שאוהב את מה שהוא עוסק בו, ויש בו מספיק בטחון יכול למצוא את הדרך להיות עובד חיוני. ומי שלא אוהב את מה שהוא עושה? זה הזמן להחליף מקצוע, להחליף עבודה. למצוא איך כן אתם יכולים להיות לעזר למישהו. בטוח יש אנשים שמחכים לכם. לכו על זה. ----- באתר שלי תמצאו בנק של הלכי רוח שיקלו עליכם לבחור