לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה שיצמה ברורק. הועניב היושבב שערש שמחויט - שלושע ותלברו חשלו שעותלשך וחאית נובש ערששף. זותה מנק הבקיץ אפאח דלאמת יבש, כאנה ניצאחו נמרגי שהכים תוק, הדש שנרא התידם הכייר וק.מוסן מנת. להאמית קרהשק סכעיט דז מא, מנכם למטכין נשואי מנורך. קולורס מונפרד אדנדום סילקוף, מרגשי ומרגשח. עמחליף קונדימנטום קורוס בליקרה, נונסטי קלובר בריקנה סטום, לפריקך תצטריק לרטי.הועניב היושבב שערש שמחויט, שלושע ותלברו חשלו שעותלשך וחאית נובש ערששף. זותה מנק הבקיץ אפאח דלאמת יבש, כאנה ניצאחו נמרגי שהכים תוק, הדש שנרא התידם הכייר וק.סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט - לפתיעם ברשג - ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. קולהע צופעט למרקוח איבן איף, ברומץ כלרשט מיחוצים. קלאצי סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט - לפתיעם ברשג - ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעטגולר מונפרר סוברט לורם שבצק יהול, לכנוץ בעריר גק ליץ, סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט - לפתיעם ברשג - ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. נולום ארווס סאפיאן - פוסיליס קוויס, אקווזמן קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר, בנפת נפקט למסון בלרק - וענוף גולר מונפרר סוברט לורם שבצק יהול, לכנוץ בעריר גק ליץ, ושבעגט ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה - לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה שיצמה ברורק. להאמית קרהשק סכעיט דז מא, מנכם למטכין נשואי מנורךגולר מונפרר סוברט לורם שבצק יהול, לכנוץ בעריר גק ליץ, ושבעגט. להאמית קרהשק סכעיט דז מא, מנכם למטכין נשואי מנורך.

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה שיצמה ברורק. הועניב היושבב שערש שמחויט - שלושע ותלברו חשלו שעותלשך וחאית נובש ערששף. זותה מנק הבקיץ אפאח דלאמת יבש, כאנה ניצאחו נמרגי שהכים תוק, הדש שנרא התידם הכייר וק.מוסן מנת. להאמית קרהשק סכעיט דז מא, מנכם למטכין נשואי מנורך. קולורס מונפרד אדנדום סילקוף, מרגשי ומרגשח. עמחליף קונדימנטום קורוס בליקרה, נונסטי קלובר בריקנה סטום, לפריקך תצטריק לרטי.הועניב היושבב שערש שמחויט, שלושע ותלברו חשלו שעותלשך וחאית נובש ערששף. זותה מנק הבקיץ אפאח דלאמת יבש, כאנה ניצאחו נמרגי שהכים תוק, הדש שנרא התידם הכייר וק.סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט - לפתיעם ברשג - ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. קולהע צופעט למרקוח איבן איף, ברומץ כלרשט מיחוצים. קלאצי סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט - לפתיעם ברשג - ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעטגולר מונפרר סוברט לורם שבצק יהול, לכנוץ בעריר גק ליץ, סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט - לפתיעם ברשג - ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. נולום ארווס סאפיאן - פוסיליס קוויס, אקווזמן קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר, בנפת נפקט למסון בלרק - וענוף גולר מונפרר סוברט לורם שבצק יהול, לכנוץ בעריר גק ליץ, ושבעגט ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה - לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה שיצמה ברורק. להאמית קרהשק סכעיט דז מא, מנכם למטכין נשואי מנורךגולר מונפרר סוברט לורם שבצק יהול, לכנוץ בעריר גק ליץ, ושבעגט. להאמית קרהשק סכעיט דז מא, מנכם למטכין נשואי מנורך.

מהי נוכחות מלאה? ממה היא מורכבת: 1. המחשבות והמילים שלנו 2. מנעד ועוצמת התחושות והרגשות שלנו 3. התפיסה שלנו את החיים 4. קצת מיסתורין... איך אפשר להגביר נוכחות מלאה ולהיות עם יותר השפעה במרחב החיים שלנו, וכל זאת מתוך הנאה ושמחה בדרך בה אנחנו הולכים? בסרטון תמצאו גם על המודל שלי ״מרחב הפוטנציאלים הגדול״ - איך אפשר ליצור רעיונות יש מאין. אני מדברת גם על התפיסה שלי בנוגע לסיבה שדווקא משה הוא זה שנבחר להנהיג את העם, למרות ההיסוסים שהיו לו, חוסר הבטחון והאמונה שהפגין. רמז: החלק השלישי של מרכיבי הנוכחות המלאה - התפיסה....

עד כמה מנהל אותנו הרצון להיות אהוב, נחוץ ומקובל? עד כמה אנו מרשים לעצמנו באומץ להאיר במלוא האור שלנו, ואיפה אנחנו נמצאים בתהליך הזה בחיי היומיום שלנו - בדיוק כמו החנוכיה שאנו מדליקים בהדרגתיות. בעצם זה, שאנו לא משתפים ברעיונות שלנו (שיווק), אנחנו מקטינים ומצמצמים את עצמנו. מה יאפשר לנו לפתוח פתח לחשיפה, היכרות ויצירת נוכחות? הלוואי וכל אחד מאיתנו יוכל להחזיק בתודעה שלו את הבטחון והאמון שהוא יממש את הגדולה שלו, ובמקביל יתנהג בהתאם, כלומר יגרום לזה לצאת החוצה ממנו ולהשפיע לעולם, רק הוא לא יודע מתי זה יקרה. והוא ממשיך להיות אותנטי לעצמו ולבטא את מה שיש בו. מה שעוד מעניין לראות אצל יוסף זה שאותו הדבר שבגללו הוא נזרק לבור היה גם מה שהעלה אותו לגדולה וזה נושא החלומות. בעקבות החלומות שהוא סיפר לאחיו, הוא הרי נזרק לבור ובזכות אותו שר שזכר אותו מבית הכלא בנושא החלומות, (הוא פתר לו ולשותף השני את החלומות שלהם), וסיפר עליו לפרעה הוא עלה לגדולה. צפו בסרטון

כמה פעמים יצא לנו לא להגיד או לכתוב משהו, כדי שזה לא יעורר בקרב אנשים קנאה, כעס או כל רגש שעלול להיות פוגעני כלפינו? כמה פעמים היה לנו לא נעים להגיד על עצמנו דברים שמרוממים אותנו? שלא יגידו שאני אחת שעפה על עצמה, חושבת את עצמה שהיא יותר מאחרים, או שיש לה דעות שלא מתכנסות עם הדעה הרווחת באותו דור… אנחנו רגילים למסגרות. המסגרות הרבה פעמים מגדירות אותנו, אפילו בעיני עצמנו. בפרשה השבוע אנחנו עדים לתחילתו של סיפור יוסף. אנחנו רואים שיוסף מוצג באור אחר לגמרי מכל דמות ראשית אחרת שקודם נחשפנו אליה. לא אוהבים אותו. ולמה? לא כי הוא טיפש או רע, אלא כי הוא נתפס כאחד שיותר מאחרים…. אחד שאביו אוהב אותו יותר, אחד שחושב את עצמו… אחד שמספר את חלומותיו בלי שום בעיה, למרות שבחלום הוא תופס עמדות מפתח על כל שאר בני המשפחה. סוף סוף מישהו שיש לו חלום, חזיון, חזון, אומר אותו בקול רם, משתף את הקרובים לו ביותר. מבין שהוא זה שמיוחד, שיש לו מקור השפעה חזק שהוא עדיין אינו יודע בדיוק מהו, אבל הוא כן יודע שהוא נועד לגדולה ולא חושש להגיד זאת. למרות כל החושך שראה יוסף בחיים הגשמיים שלו כנער ובחור צעיר, למרות הבורות ששהה בהם שנים ארוכות, המציאות לא בלבלה אותו והוא נשאר נאמן לחלום שלו, לכך שהוא נועד לגדולות, והמשיך להביא את עצמו לכדי נוכחות מלאה בכל מקום ובור בו הוא נמצא. הוא לא כיבה את עצמו. לא נעשה ממורמר, לא התרשם מהשנאה והקנאה (לפחות לא בפרשה הזו). לא הקטין את עצמו. זה לא מוזכר אפילו פעם אחת. הוא שמר על מה שאנחנו קוראים תדר גבוה, וחיבור לאור שבו, לגדלות שבו. או שאולי אפשר להגיד גם שהיה מחובר לחושך שבתוכו. שלא פחד להיות בחושך. אנחנו בדר״כ כן פוחדים מהחושך. אולי יש בחושך דברים מופלאים לגלות? אולי זה אחד המסרים הסמויים יותר של יוסף? חבר׳ה… לא לפחד מהחושך. להתמסר גם לבור. לא רק כדי לצאת ממנו, אלא כי אפשר ללמוד גם שם. מוזמנים לצפות בסרטון

בשנתיים האחרונות השתנה לכולנו המציאות. זה דיי ברור. אבל מה שמעניין לראות שלרבים מאיתנו השתנו גם החלומות בעקבות כך. רבים מאיתנו מבקשים להכנס עוד קצת פנימה לנפש ולגלות מצבורי אוצרות חדשים-ישנים בתוכנו. רבים מאיתנו כמהים להכנס עוד קצת פנימה וליצור משם תנועה החוצה להשפעה גדולה רחבה יותר. על זאת ועוד בלייב השבועי שלי - ״לפתוח את השבוע בטוב״ / ״העסק בראי הפרשה והתקופה״ והפעם על המאבק של יעקב במלאך המסתורי, שלתפיסתי הוא קול פנימי בקרבנו שמבטא את ההתנגדות והגבולות שלנו על החלום שאנו מציבים לעצמנו כל פעם מחדש. השאלה הזו של האם לברוח ולהמנע מלהגשים או להתמודד גם עם ה״שיט״: הפחדים, ספקות, חששות. התשובה שיעקב מביא היא - תעשו מה שנכון לכם באותו רגע. לפעמים נכון ״לברוח״ על מנת להתעצם, לאגור כוחות ברוח ובחומר ולפעמים נכון לנו להתמודד מול הפחד בכבודו ובעצמו. ובאמת פעם אחת יעקב בורח לאחר הסיפור של הבכורה מול עשו, כי כנראה הרגיש שלא היה לו מספיק כוח, ופעם השניה, לאחר שצבר מודעות, משפחה, ושפע חומרי הוא מרגיש כי יכול להפגש שוב עם עשו. וגם לנו כדאי תמיד לבחון האם יש לנו מספיק כוחות נפשיים, חומריים ומשפחתיים להתמודד עם החלום, המטרה או שאנחנו צריכים לצבור עוד קצת. את זה... רק אנחנו יודעים ובגלל זה כדאי להשקיע ולפתח את המודעות שלנו. זוהי איכות שרק הולכת וגדלה בקרבנו עם השנים, עם הלימוד, התובנות.

להיות עצמאי שחופר בארות - מה זה אומר? איך יוצרים התרחבות מתוך המקום שמגלה לנו יצחק כחופר בארות. איך הוא גמל במעשה טוב על מעשה רע ואיך זה יכול לקדם אותנו? יעקב ועשיו - קיימים בכל אחד מאיתנו, השאלה מי נבחר להיות. מוזמנים לצפות בסרטון בהשראת פרשת תולדות - בראשית.

יצירת נוכחות שיווקית מאפשרת לנו להביא את עצמנו לידי ביטוי, להגשים את עצמנו דרך העסק וכמובן להרוויח מכך כסף. אז למה בעלי עסקים רבים חוששים ולא מתחברים לשיווק? צפו בסרטון

למה דווקא אברהם הוא זה שנבחר? השאלה הזו העסיקה אותי מאוד. למה הוא? ולמה בגיל כזה? ופתאום הבזיקה לי התשובה: דווקא העובדה שלא מציינים למה הוא הנבחר, זו התשובה! לא צריך להיות מישהו או משהו מיוחד כדי ללכת אחרי הקריאה הפנימית. כל אחד יכול! לצאת לדרך של אי וודאות, כל עוד יש לך את האמונה. והגיל המופלג? מחזק את התפיסה שאף פעם לא מאוחר מד. לצאת לדרך חדשה, ליצור משהו חדש, לפתוח עסק, ללמוד, להוציא מוצר דיגיטלי ועוד... המילים היפות והפשוטות האלו ״לך לך״ מעוררות בי את הזכרון הזה של הקריאה הפנימית לצאת מתוך עצמי אל מקום לא נודע, לפני 16 שנים, כשהחלטתי להיות עצמאית. זו מעין קריאה פנימית של תשוקה ודבקות בחזון, לראות את מה שמעבר למה שיש בפועל ברגע הזה. בעצם זו קריאה לראות את הפוטנציאל – ״אל הארץ אשר אראך״ מקימים עסק או יוצרים מוצר חדש, כאשר בפועל עדיין אין עוד כלום. מלבד חזון, חלום משהו שאנחנו במקרה הטוב רואים בעיני רוחנו/ בסרטון אני מדברת גם על ״לך לך מארצך, מולדתך מבית אביך״ – על הרצון והצורך שלנו להתנתק מדפוסים ואמונות מגבילות כדי להצליח, על כך שכמו שאי אפשר לספור את הכוכבים כך גם אי אפשר לספור עוד כמה דברים בעסק, ועל נושא שמאוד קרוב לליבי – אברהם הוא זה שכנראה הוטבעה דרכו אצלנו התשוקה להיות גדולים, בעלי הכרה ולהשפיע על אנשים רבים את הברכה שיש בנו. שבוע טוב - לכו לכם, הגשימו, השפיעו ושמחו.

מה המסגרות שאנחנו יוצרים לעצמנו בחיים? האם אנחנו יודעים לפרק מסגרות או שמחכים שיפרקו לנו אותן? הם צריך להרוס את המסגרת הקיימת מהיסוד (כמו המבול) כדי לבנות חדשה? איך אנחנו מתכוננים ליצור מסגרת חדשה? איזו תמצית הטוב אנו לוקחים מהמסגרת הקודמת - ה׳ בחר את נוח וזוג חיות מכל מין? מה אנו בוחרים? נוח היה מוזר כשבנה את התיבה איך התייחסו אליו והאם זה היה לו אכפת? איך אנחנו מתייחסים למוזרויות בחיינו? איך אנחנו תופסים משהו שהוא מחוץ למסגרת? האם אנחנו חוששים שנתפס מוזרים בעיני אחרים כשאנו יוצרים נוכחות שיווקית? ואיך אפשר להסיר מעצמנו את החשש הזה? למה ה׳ התכוון בכך ש״יצר מחשבות לב האדם רק רעות כל היום״? האם אנחנו רעים מיסודנו או שהנטיה האוטומטית שלנו היא ליצר מחשבות רעות ועלינו להילחם בזה? איך יוצרים חופש בתוך מסגרת ולמה זה כדאי? האם כשנוח לנו זה טוב או רע? עוד הרבה שאלות וגם קצת תשובות ותהיות, כאן בסרטון:

כשאנחנו מרגישים כשלא נוח לנו במקום שאנו נמצאים בו, אנו רוצים לעשות שינוי, ותמיד עולה שם פחד וחשש. שאלתי את עצמי למה בכלל לעשות שינוי? אנו תולים את זה לרוב בסיבות שונות - משעמם כבר, קטן עלי, קשה לי, עמוס, לחוץ. סיבות שונות, שלדעתי המקור הוא אחד - נהיה לנו צפוף. ולמה? כי גדלנו... תודעתית, רגשית, נפשית. אז אם גדלנו, נרצה ליצור מרחב חדש, ומרחב חדש תמיד יפחיד אותנו... תחושת התוהו ובוהו שכולנו כל כך מכירים? אז מה עושים איתה? צפו בסרטון

למה אהבה או שנאה הם חינם? אומרים שבית המקדש נפל בגלל שנאת חינם, ויוקם מחדש בעידן של אהבת חינם. תמיד העסיקה אותי השאלה למה שמישהו ישנא מישהו אחר לחינם? הרי אם אנחנו לא אוהבים מישהו, זה לרוב מסיבה כלשהי: כי עשה לנו משהו לא נעים, או אפילו חושב אחרת מאיתנו, ואם זה כך, הרי זה לא לחינם. יש לזה סיבה. לפעמים מוצדקת, ולפעמים גם לא... בויקפדיה כתוב: שנאת חינם היא מונח שמקורו ביהדות והוא מבטא שנאה לא עניינית שבה אדם שונא אדם או קבוצה אחרת ללא כל סיבה עניינית, רק בשל העובדה שיש לו או להם תפיסה אחרת ששונה משלו, או השתייכות לקבוצה שונה. האמת? גם ההסבר הזה לא באמת מספק אותי. הרי אם יש לאדם תפיסה שונה משלי, ואני לא אוהבת אותו בשל כך, גם כאן יש לזה סיבה. זה לא סתם. זה לא לחינם. ועוד אומרים שמה שירפא את השנאת חינם זו אהבת חינם. ואם אני לא מבינה מהי שנאת חינם איך אבין אהבת חינם? לאהוב מישהו סתם כך? קצת מוזר לא? הרי כדי לאהוב צריך להכיר אפילו טיפה, לא? ואם אני מכירה אותו ואוהבת אותו בגלל סיבה כלשהי אז זה כבר לא חינם... ואם אני לא אוהבת אותו.. מה אז? בקיצור, מצאתי את עצמי מסתובבת במעגלים סביב הביטויים האלה:שנאת חינם ואהבת חינם. ולמה הם בכלל מעסיקים אותי? אולי בגלל שאחד הדברים שמניעים אותי בחיים זה לעזור לאנשים להצליח, ונראה לי שאהבה קשורה לזה, ומה לעשות מסתבר שגם שנאה קשורה לזה. ואז עלתה בי תובנה שנתנה פרשנות אחרת למילה חינם. חינם = החן – שלהם. פתאום הרגשתי את הנינוחות המתפשטת בי, והבנתי. כשאנשים שונאים אנשים בגלל החן שלהם – בגלל היופי שבהם, הטוב שבהם, זה יכול להביא באמת לחורבן. זה סוג של קנאה שיכולה לחרב עולמות. וכשאנשים אוהבים את החן שבאחרים, זה סימן שהם רואים את הטוב שבהם, מעריכים את הדברים האלו, מפרגנים להם, נעזרים בהם – זה באמת עולם אוטופי. ואם נעמיק עוד טיפה בשנאת חינם, נראה את הקשר הישיר לקנאה. אפילו במילה: שנאה-קנאה. כשמישהו שונא אדם אחר כי יש בו משהו טוב (כי הרי הוא רוצה את זה גם) – זו קנאה. אפילו אגדיל ואומר – עין רעה... ולא במובן המיסטי של העניין אלא פשוט רואה את הטוב שבו כרע. עושה עליו היפוך... וזה.. הדבר הכי גרוע. רוצה דוגמה? בבקשה! אם בעלת עסק רואה שקולגה שלה מאוד מצליחה. כותבת ברשתות החברתיות, אנשים אוהבים אותה, יש לה הרבה לקוחות. היא מקנאה בה. היא רוצה גם. היא אפילו יכולה למצוא את עצמה אומרת (רק בעיני עצמה כמובן) וואו זו חופרת ברשת, כמה פוסטים היא מעלה, וכמה היא עפה על עצמה. אבל בלב ליבה היא אומרת: גם אני הייתי רוצה להרגיש חופשיה עם עצמי, לבטא את מה שיש בי, להוציא את זה לעולם, להצליח, לממש את עצמי. יש אנשים שכבר עברו כברת דרך של מודעות ויודעים להודות על האמת שזה אכן ככה, זאת הסיבה לקנאה או לשנאה. ויש שיגידו, לא מה פתאום, אני בחיים לא אהיה ככה. זה להיות מוחצנת, זה להוציא את כל כולי החוצה, יש שיגידו לא צנוע ועוד ועוד. אבל האמת היא, שעמוק בפנים, כל אחד מאיתנו רוצה יותר מכל למצוא את מה שייחודי בו, למצוא את הקול שלו לעולם ולבטא אותו. לבטא אותו כל כך חזק שכולם ישמעו, יכירו ויבואו כדי שסה"כ נוכל לעזור להם במה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב ומרגישים הכי משמעותיים בו. זה בעצם, להגשים את הייעוד שלנו. אז מה הריפוי לשנאת חינם? הריפוי הוא, למצוא את חינם – את החן שלהם. למצוא את החן בכל דבר ולהתמקד בזה. להתמקד במשהו שאני כן אוהבת וזה מיד מפחית את השנאה, הקנאה, העצבים, או כל רגש שלילי שיש לנו ופותח לנו משהו נעים יותר עבורם. זה בתורו, פותח רגשות הרבה יותר נעימים אצלנו. הרי הרבה יותר נעים לחיות כשהרגשות שלנו חיוביים. ומשם, אולי נוכל להמשיך להתקדם ולמצוא את הדרך לבטא את הקול שלנו ואיך הקול שלנו, יכול לעזור לאחרים בחייהם. אז לקראת ט' באב, אני מאחלת לכולנו למצוא את חינם של אחרים ולעבור לחיים שמלווים ברגשות חיוביים ומציאת הקול האישי שלנו בחינם 😊